בזמן שאני עובדת על הפוסט על תזונה נכונה, החלטתי לכתוב כמה מילים על נושא הדמיון.
דמיון הוא לא משהו ריק מתוכן ששמור רק לילדים, אלא ניתן להקביל בינו לבין אותו התהליך של כוונת היצירה, המכוונת מצד התודעה, שתואר לפרטי פרטים בפוסט "תדר והמודל האונטולוגי". האמת, אין צורך להקביל זה בעצם אותו תהליך בדיוק. מה שאומר שהדמיון הוא התוכנית (blueprint) ליצירת המציאות. ואם כאב כרוני הוא חלק מהמציאות שלכם, הרי תוכלו להשתמש בדמיון על מנת לשנות זאת. ארחיב על הנושא החשוב הזה בפוסט ניפרד, שבו נחקור לעומק את הנושא של מניפסטציה (manifestation).
אבל בינתיים, אני מזמינה את הקוראים שסובלים מכאב כרוני לנסות את התרגיל הבא: במשך מספר דקות ביום תדמיינו את עצמיכם נטולי כאב – לדוגמה, תדמיינו שאתם עושים איזושהי פעולה שהייתם רוצים לעשות, אבל הכאב מגביל אותכם. למשל, עושים הליכה בפארק שמחים ועליזים, כאשר ברור לכם שנפטרתם מכאב או לחלופין ניתן לדמיין את המקום הכואב מתרפא (בקיצור תדמיינו את עצמיכם נטולי כאב – איך? – איך שאתם מדמיינים את העניין – תפעילו דמיון).
כמובן לא מדובר בפתרון קסם, והסיבה לכך היא שאנחנו יוצרים (to manifest) לא את מה שאנחנו רוצים, אלא את מה שאנחנו וזאת גם הסיבה שהתדר חשוב כל כך. הכוונה היא שאנחנו יוצרים מתוך התת מודע שלנו, ובהתאם לתדר הממוצע שלנו. אבל בעיניי הדגשים להעלאת התדר שניתנו בפוסט הקודם יחד עם התרגיל הזה הם צעד בכיוון הנכון מבחינת השיפור של כאב כרוני.
למי שעדיין סקפטי לגבי היכולת של התודעה שלנו להשפיע על המציאות – תשמעו סיפור…את הסיפור שמעתי מאחד האנשים המבריקים של זמנינו, שאגב זה לא אומר שהוא אף פעם לא טועה, אלא זה בעיקר אומר שהוא אדם חכם בעל חשיבה חופשית ופתוחה (free thinker). מדובר באחד והיחיד – קליף היי (Clif High) שהוא מתכנת, פילוסוף, לינגוויסט, מדען ועוד מיליון דברים, אבל בעיקר בעיקר הוא אדם שיודע לחשוב.
אז הינה לכם סיפור (עיקרי הדברים, איך שאני זוכרת אותם): היו היה בארץ רחוקה מאוד (כזאת שמותר לחקור בה את הנושא התודעה) מדען. דמיין המדען בדמיון שלו והוציא לפועל ניסוי פשוט מאוד. הוא לקח שני מסמרים, הרטיב אותם במים ושם כל מסמר בקופסה נפרדת. על המסמר הראשון הוא חשב מספר דקות במהלך היום, כלומר הקדיש לו תשומת לב ומחשבה, בזמן שהמסמר השני לא זכה לשום יחס. אחרי פרק זמן מסוים, הוא חזר ובדק מה שלום המסמרים שלו. עכשיו תנחשו איזה מבין המסמרים היה חלוד יותר? כפי שבוודאי ניחשתם – המסמר שקיבל את תשומת הלב של החוקר היה הרבה פחות חלוד מזה שלא. הנקודה ברורה.
כמו כן האם שמעתם פעם על אפקט הפלסבו (placebo effect) במחקרים קליניים? מדובר בתופעה ידועה שבה, עד כדי 30% ממשתתפי המחקר בקבוצת פלסבו, שקיבלו טיפול דמה, שאינו אמיתי, חווים שיפור במצבם. זו עובדה ידועה שהמשמעות האמיתית שלה מתפספסת. הרי "אפקט הפלסבו" זו רק התווית שלא מסבירה את התופעה, שבה באחוזים לא מבוטלים, אנשים חווים שיפור במצבם הבריאותי מעצם האמונה שהם קיבלו טיפול שהולך לעזור להם. מנגד, אם נסתכל על אפקט הפלסבו מנקודת המבט האונטולוגית (שלפיה התודעה קודמת להכול) התופעה הזו לא רק ברורה, אלא מתבקשת. כלומר התעלומה נפתרת ברגע שלוקחים בחשבון את התודעה. אגב קיים ספר ממש טוב בנושא שנקרא "אתם הפלסבו" של ד"ר ג'ו דיספנזה שבעיניי מומלץ מאוד לקריאה יחד עם שאר הספרים של המחבר.
ולסיכום – אתם בעלי עוצמה הרבה יותר גדולה ממה שאתם חושבים. תזכרו בכך ותפעילו את העוצמות שלכם בשביל לשפר את מציאותכם ואת המציאות הקולקטיבית של כולנו.
R blog 